RaelityTrauma במוזיאון תל אביב – בשנים האחרונות כתבתי רבות על אמנות, אמנים ויצירות. זה התחיל בעצם עם עליית אתר "מארב" בעקבות קריאה של רונן אידלמן שביקש ממני לכתוב על גלריה בתמרה ועל האמן אחמד כנעאן. מאמצע שנות האלפיים ועד היום כתבתי על מספר אמנים/ות וביניהם/ן :
- יורם בלומנקרנץ (פורסם במקור בכתב-העת "הכיוון מזרח", גיליון 14)
- אשכר אלדן כהן (פורסם ב-"עיתון 77")
- אלי פטל ("בסוף היום" שפורסם במארב, וגם על "הטבע המקורי" שפורסם בפרוטוקולים)
- רועי רוזן (פרוטוקולים)
- אסתר כהן אדיב ("מארב")
- עידו שמי ("ערב רב").
אחרי שנים של כתיבה פרילאנסית, רובה בחינם, הגיע אלי קריאה ממוזיאון תל אביב מהמחלקה לצילום. נשאלתי האם אני מעוניין לכתוב על התערוכה החדשה של אבי גנור. קודם כל החזרתי אימייל: "חיכיתי למייל הזה כבר מספר שנים…" התבוננתי ביצירות של גנור, ראיתי שהן קוראות לי לכתוב, והתמסרתי בכל כולי לעבודה. והנה ביום שישי, 18.3 ב-12:00 בצהריים תיערך פתיחה לתערוכה "RealityTruama" (אוצרת: נילי גורן). אשמח לראותכם/ן בפתיחה. בקרוב אפרסם את הטקסט באתר.
*
כנס על תרבות צעירים בישראל - בית הספר שנקר ייפתח ב-13 במארס כנס התרבות והאמנות התשיעי שאוצר "פורום שנקר לתרבות וחברה", שבראשו לארי אברמסון, עודד היילברונר ומיכה לוין. תחת הכותרת "הדור הבא", יתמקד הכנס בן היומיים במאפייניה של תרבות הצעירים בישראל. לא ארביץ אלא ארקוד (בכנס) את הופעת האמן שלי בתאריך ה-13/3, יום א', אחה"צ בין השעות 14:45 עד 16:30. כנראה שתופיע לצדי המוסיקאית המוכשרת ביותר יעל בירנבאום. אדבר על גרילה תרבות, שירה פוליטית ואנסה לטעון כי הפעולה יותר חשובה מהדיבור עליה – דבר שלמדתי עליו מצפייה במערכון האגדי של מונטי פייטון.
*
אתמול חזרתי מאושר מההשקה החיפאית בתיכון שהפכה למסיבה לוהטת. תאמינו לי או לא, אבל ההשקות הכי טובות הם מחוץ לתל אביב או בשוליה. יש משו חי בקהל הזה. הוא מגיב באמת וחסד וקורה דבר חדש. מחר תיערך השקה בבאר שבע של כתב-העת "מעין" / ספרה של מיכל דר / גרילה תרבות ב"עשן הזמן" עם המתופף יוני! לצערי לא אוכל להגיע בשל מחלה, אבל אני מזמין את כולם/ן להגיע.
נטלי לוין העלתה לרשת את הסרטון מההופעה שלי עם חכים בישארה ויעל בירנבאום בהשקת מעין בתל-אביב.
*
נתקלתי בשיר המקסים הזה "בלוז ליל גיוס" של רוני סומק שהוקלט על ידי האיש עם העברית הכי מעודכנת ועתיקה דודו אלהרר.
בפנת החדר בֻּבּוֹת בַּרְבִּי
מתאמנות בהצדעה.
הרצפה קשוחה,
ונעלי עקב מצטחצחות לקרב הבא.
מרֹב התרגשות אני לא מוצא מלה,
שתתאר איך רובה מפלסטיק נרעד
על עורן הורדרד.
בשקט, אני מחכה ליריות
כאלו הייתי חַיַּת חֹשך,
המגיחה פתאום אל אדן החלון.
2.
בבקר אקנה מעדר
ואתחיל לחפֹּר מנהרה שתחבר בין
החיוך שנלכד ביום הרביעי לחייך,
ותלוי מאז מעל מטתך,
לקיר החול הנודד במחנה,
בו כל גרגר
מטרטר בפניך
את כוון הרוח.
3.
ואלה שלש הקלישאות שאני זוכר מחדר
הַלֵּדָה:
"היא מקפלת ברך כמו בלרינה",
"ילדה בבית אור בבית",
"עד שהיא תהיה בת 18 כבר לא יהיה צבא".
מה לעשות, אפלו חלומות
על מסמרי זהב
החלידו בפרסות סוסי הקרב.
